שתל דנטלי כושל הוא מצב לא נעים, אך לצערנו עלול לקרות. למרות שרוב רופאי השיניים מבצעים את עבודתם כהלכה, הספרות המקצועית מדווחת על תופעת כישלונות בהשתלות שיניים מסיבות לא ידועות.  שכיחות התופעה היא % 2-4  במשך 5 שנים הראשונות לחיי שתל דנטלי. במקרה זה לא מדובר רק במקרה של שתל דנטלי שבור, אלא במצב בו השתל אינו מתחבר לעצם הלסת או מתנתק ממנה.

שתל דנטלי כושל – שאלות והתלבטויות

דוקטור, כמה שנים יחזיקו השתלים שלי ? שאלה זאת נשמעת כמעט כל יום בכל מרפאת שיניים המבצעת השתלות שיניים.
אין כאן תשובה אחת ו/או חד משמעית. חלק מרופאי השיניים : יגידו 10 שנים, חלק יתפשרו על 7 שנים, חלק יגידו "אחריות עד הדלת", אחרים יבטיחו "אחריות לכל החיים".

אז מה האמת? מי צודק? האם יתכן שמה שבעיני רופא שיניים אחד נחשב לכישלון השתל, בעיני רופא שיניים אחר ייחשב להצלחה?
האם ייתכן שרופא שיניים מסוים יקבע בצורה נחרצת שיש לסלק את השתל כיוון שהוא נכשל, ובו בזמן רופא שיניים במרפאת השיניים הסמוכה יגיד – לא נורא, אפשר לחיות עם זה " as is"?
האם ייתכן שרופא שיניים טוב ומנוסה יגיד " זהו, סוף הדרך לשתל " ובו בזמן רופא שיניים לא פחות מנוסה יגיד  "מה פתאום סוף הדרך? אני יכול לשפץ את השתל ולהעניק לו עוד כמה וכמה שנות חיים?"
ובכן, באופן לא מפתיע, כל התשובות נכונות! איך זה יכול להיות? התשובה- רפואת שיניים אינה מדע מדויק.

שתל דנטלי כושל – איך להגדיר " כישלון השתל "

על מנת להבין מדוע התשובות כל כך שונות, צריך לדון במספר נקודות :

1. מהם הסימנים לכך ש"משהו קורה לשתלים שלנו" ?
2. איך מאבחנים את הבעיה ואת חומרתה?
3. על מה עלולים להצביע הסימנים? מה הן הבעיות שעלולות להיווצר סביב השתל הדנטאלי?
4. מהן הסיבות להיווצרות אותן הבעיות?
5. מה ההשלכות של כל בעיה ובעיה?
6. האם יש בעיות שניתן לחיות איתן?
7. מהן הבעיות "הסופניות" עבור השתל? איפה עובר הגבול?
8. מהי הגדרת " כשלון השתל" ?
9. מתי מחליטים שהשתל כושל ?
10. מה ניתן לעשות כדי להאריך את החיים של השתל, האם שיפוץ שתלים אפשרי?

שתל דנטלי כושל – איך מאבחנים ?

1. הסימנים :
   זיהום, כאב, נפיחות, אודם, הפרשה מוגלתית, דימום, ניידות השתל עצמו, ניידות הכתרים על גבי השתלים – אם הרגשת אחד מהנ"ל- משהו קורה. ( כמובן אם התעוררת יום אחד עם השתל ביד- המשך הדיון הוא פילוסופי בלבד. כשלון- זה כשלון וצריך להתקדם לפתרון הבעיה. )
2. האבחון
   האבחנה נעשית על ידי בדיקה קלינית וצילומי רנטגן איכותיים. לפעמים יספיק צילום פריאפיקלי (ממוקד לשתל מסוים) בלבד, לפעמים נדרש צילום פנוראמי ובמקרים מורכבים נרצה לבצע צילום CT .

הבעיות האפשריות

בעיה א'– הקלה ביותר,חיצונית לשתל הדנטלי- התרופפות המרכיבים השיקומיים, כלומר התרופפות מבנים וכתרים. קל יחסית לפתור אותה, חיזוק ברגים ו/או הדבקה חוזרת של הכתרים יפתרו את הבעיה. על אף הסימנים המדאיגים- השתל הדנטלי לא נכשל.

בעיה ב'– שברים מכאניים, ברגים שבורים, שתל שבור – מורכבת יותר.
השבר הפשוט והנפוץ ביותר הוא השבר בבורג אשר מקבע את המבנה ו/או הכתר אל תוך גוף השתל. נדיר יותר, אבל בהחלט עלול לקרות גם שבר במבנה שעל גבי השתל. לרוב- ניתן להחליף את הבורג או את המבנה ולשכוח מהעניין. מדאיג- אבל אין כאן כשלון השתל.

לעומת זאת, שבר בגוף השתל עצמו או שבר בחלקו העליון של השתל, הגביע אשר מחזיק את המבנה- בעייתי יותר.
במקרה של השבר בגביע השתל בלבד- עדיין קיימת אופציה להחליף את המבנה למבנה מיוחד לשתלים שבורים ולהציל את העבודה . לעומת זאת- שבר בגוף השתל- זהו כשלון ברור של השתל. שתל כזה ניתן להוציא מהלסת או להחליט " לקבור אותו", כלומר להשאיר אותו בתוך עצם הלסת ללא שימוש – לפי החלטת רופא שיניים שלך. שתל "קבור"  נטמע בתוך עצם הלסת ויכול להישאר שם ללא הגבלת זמן.

בעיה ג' –  החמורה ביותר, הדלקת והיא הגורם לאבדן הרוב המוחלט של השתלים הדנטלים.
ייתכנו שנראה אבדן עצם קל עד משמעותי סביב השתל, אובדן, דלקת חניכיים סביב הכתרים שעל גבי השתלים או דלקת העצם בסביבת השתל עצמו-  כל אלה ניתן לאגד תחת המונח פרי-אימפלנטיטיס Periimplantitis  או בעברית- דלקת סביב השתל, על דרגותיה השונות. זאת מחלה חדשה יחסית, שהופיעה רק לאחר הופעת השתלים בארגז הכלים של רופאי השיניים. השם נגזר משמה של המלחלה הותיקה יותר, בת אלפי שנים- פריודונטיטיס Periodontitis , כלומר דלקת סביב השן הטבעית. לצערנו, כפי שבעקבות הפריודונטיטיס אנחנו מאבדים שיניים טבעיות, כך בעקבות הפריאימפלנטיטיס אנחנו עלולים לאבד גם שתלים דנטליים.

1. הסיבות
   

   לרוב הסיבה המדויקת אינה ידועה. הסיבות האפשריות הן רבות- זיהום חיידקי, אבנית מרובה עקב צחצוח לקוי, התקנת שתל דנטלי לקויה, עצם הלסת דלילה וחלשה, בחירת לא נכונה של סוג שתל דנטלי, עבודה עם חלקי שיקום לא מתאימים, עבודת מעבדה לקויה, תכנון וביצוע שיקומי לקוי, סגר לא מאוזן, כוחות לעיסה הרסניים, סכרת, עומס יתר עקב כמות שתלים לא מספקת, החדרת עודף שתלים בצפיפות יתרה, חיבור חלש מדי בין המבנה והשתל, חיבור חזק מדי בין המבנה והשתל, הדבקת כתרים לקוייה וזליגת שאיריות הדבק לתוך החניכיים, החדרת שתלים דנטלים קצרים מדי, ארוכים מדי, עבים מדי, דקים מדי –
   לסיכום- הטכניקה של השתלת שיניים היא פעולה עדינה ודורשת איזון רב ומיומנות. טעות קטנה של כל אחד מהמעורבים בתהליך עלולה לגרום לכישלון שתל דנטלי.

2. ההשלכות
   ההשלכה החמורה ביותר היא אבדן העצם אשר מעניקה את היציבות  לשתלים הדנטלים.
   ככל שאבדן העצם חמור יותר, כך השתל הדנטלי יציב פחות. אם לא ניתן לעצור את ירידת גובה העצם- בסיכומו של דבר השתל יהפוך לנייד, כואב ונאלץ לסלקו. כאן אכן הכישלון ברור.
3. בעיות שניתן לחיות איתן-
   כל עוד השתל יציב, אין כאבים, נפיחות או דימום, אין בעיה אסתטית- המצב נסבל. אם רופא השיניים מרגיש שנסיגת העצם בשליטה או נעצרה- ניתן לחיות עם הבעיה תוך מעקב צמוד. לכן- גם אם רואים בצילום אבדן עצם רב אך השתל יציב, לא מפריש ולא כואב- מוקדם להכריז על הכישלון.

מתי מחליטים שהשתל נכשל?

אם איכות החיים של המטופל או יכולתו להשתמש בשחזור שנבנה על גבי השתל נפגעים- מומלץ "להיכנע" ולהוציא את השתל הדנטלי . ניידות השתל, כאבים, דחיסת מזון או בעיה אסתטית- אלו הן סיבות מוצדקות להוצאת השתל וקביעת כישלונו.

האם אפשר לשפץ שתל שאיבד עצם רבה?
אם השתל עדיין יציב- לא הכל אבוד. במקרים רבים ניתן לבצע ניקוי יסודי סביב השתל, ולסלק את הרקמה הדלקתית והמזוהמת . במקומה ניתן לדחוס עצם מלאכותית. בשיטה זאת קיים סיכוי טוב לקליטת העצם המלאכותית. אם זה אכן יקרה- תוך מספר חודשים שתל דנטלי יקבל תמיכה חדשה ויזכה ל"הארכת חיים" .
במקביל חייבים לוודא שהעבודה הפרותטית מחוזקת היטב. יש לוודא שהסגר מאוזן והמטופל מסוגל לשמור על היגיינת פה קפדנית.