ניתן לחלק את תחום ניתוחי פה ולסת לשתי קבוצות עיקריות:קבוצה אחת – היא תחום של ניתוחים נרחבים, המבוצעים על ידי כירורג, מנתח מומחה לניתוחי פה ולסת בבתי חולים, במחלקת פה ולסת  או במרפאות שיניים כירורגיות פרטיות. לתחום הזה ניתן לשייך ניתוחי לסתות, תיקון שברים בלסתות, כריתת גידולים או ציסטות, אך גם את עקירת שיני בינה כלואות, עקירות שיניים כירורגיות מורכבות, קיטוע חוד השורש וכדומה.

 כירורג פה ולסת הוכשר במיוחד לבצע ניתוחי פה ולסת מורכבים . לצורך עקירת שיני בינה כלואות לפעמים מספיק לבצע צילום פנורמי, אבל אם הכירורג מתרשם שהעקירה היא מורכבת בעלת סיכונים –  יהיה צורך לבצע גם צילום סי טי , המדגים את הלסת ואת מנח השיניים המיועדות לעקירה בתלת-ממד. בעזרת צילום סי טי , הכירורג  יוכל לגשת לשן מכיוון אופטימלי ולהקטין את הסיכון למתרפא. הסיכון בעקירת שן בינה עליונה כלואה הוא פריצה לחלל הסינוס. בעקירת שן בינה כלואה תחתונה- הסיכון הוא פגיעה בעצב הלסת ואבדן תחובה בשפה ובסנטר – אבדן חלקי או מלא, זמני או קבוע. הבשורה הטובה היא- שהפגיעה בעצב היא לרוב חלקית וחולפת לאחר מספר שבועות או חודשים.

קבוצת ניתוחי פה ולסת השנייה- הטיפול יכול להתבצע על ידי רופא שיניים במרפאת שיניים פרטית, והיא תכלול את הטיפולים היותר נפוצים: כגון עקירת שיניים, עקירות שיניים כירורגיות, שימור עצם הרכס,
השתלת שיניים, עיבוי עצם לצורך השתלת שיניים על ידי עצם מלאכותית וממברנה  (  תהליך המכונה GBR Guided bone regeneration – שיקום עצם מודרך, הרמת סינוס Sinus lift , השתלת חניכיים. אלה נחשבים לניתוחי פה ולסת קטנים ובינוניים.

כדאי לשמור על השיניים הטבעיות

למרות שרפואת השיניים בימינו יודעת לשחזר שיניים שנעקרו על ידי השתלת שיניים – אם אפשרי- תמיד כדאי לשמר שן טבעית , כיוון שנוכחות השיניים בתוך הלסת- שומרת על העצם הלסת, השיניים תומכות בשרירי הפנים והשפתיים,מאפשרת לעיסה תקינה ואסתטיקה. עקירת השן עלולה לגרום לתזוזת השיניים הסמוכות לתוך המרווח שנותר, בקיעת יתר של השיניים בלסת הנגדית, לערער יחסים סיגריים.

סיבה נוספת להמעיט בעקירות שיניים- היא סיבוכים שעלולים להופיע לאחר כל פעותה כירורגית:
זיהום על ידי חיידקים, נפיחות עקב זיהום או בצקת, מכתשית יבשה (קריש דם אשר אמור לסגור את איזור העקירה- לא נוצר או מתנתק, העצם נחשפת והמטופל סובל מכאבים עזים), ספיגת עצם הלסת לאחר העקירה.
סיבוכים מורכבים יותר עלולים להופיע לאחר עקירות שיני בינה – אבדן תחושה בשפה, זמני או קבוע,
מלא או חלקי, נפיחות קשה יותר, שאיריות עצם שבורה או שורשים שבורים. לכן רצוי לעקור שיניים
ובמיוחד שיני בינה, אך ורק כאשר אין ברירה והשן אבודה או גורמת לסבל רב.

למרות כל הנאמר- לא תמיד השן ניתנת או כדאית לשימור.

ניתוחי פה ולסת

הסיבות הנפוצות לעקירת שן הן- מחלת חניכיים חמורה, טיפול שורש כושל, שבר כותרת עמוק ,
סדק אורכי בשורש, מורסה סביב חוד השורש, עששת עמוקה מדי, הצורך לפנות מקום בלסת לצורך יישור שינים, שיניי בינה הצומחות בכיוון לקוי וגורמות עששת לשן הסמוכה וכד'.
ככלל ובמיוחד כאשר חושבים על השתלת שיניים מיידית או עתידית, חייבים להשתדל ולבצע
עקירת שן א-טראומטית Atraumatic extraction  , כלומר לשמר ככל הניתן את עצם הלסת בזמן העקירה. עצם תקינה תאפשר להתקין שתל שן ארוך ורחב יותר, לכן גם יציב יותר.
כלי נוסף בארגז הכלים של רופא שיניים לצורך שימור העצם – הוא מילוי המכתש שנותר לאחר העקירה בעצם
מלאכותית- עצם סינתטית, עצם ממקור חי, כגון עצן בקר או אפילו גרגירי עצם מתורם אנושי.
כך העצם נבנית מחדש וניתן לבצע השתלת שן לאחר מספר חודשים.

גם עקירה והשתלה מידית- תורמת לשימור גובה העצם ולכן ניתוחי פה ולסת מסוג זה מקובלים מאד ברפואת השיניים.

סוגי הרדמה אפשריים לתורך ניתוחי פה ולסת ובמהלך עקירת שיניים :

1.אלחוש מקומי, כלומר זריקת הרדמה מקומית רגילה
2.טשטוש על ידי גז צחוק , נייטרוס בצירוף הרדמה מקומית
3.הרדמה כללית לביצוע עקירות קשות או מרובות, או במקרים של חרדה דנטאלית,
רגישות לחומרי הרדמה מקומית, קושי בפתיחת פה, רפלקס הקאה מוגבר, מטופלים
מוגבלים או מסרבים לשתף פעולה.  במקרה של עקירות בהרדמה מלאה- אין צורך
באלחוש מקומי.

הוראות לאחר ניתוחי פה ולסת , עקירת שיניים, השתלת שיניים

כל ההוראות הנ"ל נועדו למנוע דימום .

1. ביום העקירה אין לשטוף את הפה

2.אין לאכול מזון חם וקשה

3.אין לשתות שתייה חמה

4. להימנע מעישון

5.להימנע ממאמץ גופני

 

 

 

שן בינה כלואה

שן בינה כלואה זהו מצב מאד לא נעים בלשון המעטה. עקירתה משתייכת גם היא לתחום ניתוחי פה ולסת.
שן בינה היא הטוחנת השלישית  ויש לנו  4 כאלה, 2 בלסת העליונה ו-2 בלסת התחתונה. לשן בינה שם נוסף " השמינית", כיוון שבכל רבע פה יש 8 שיניים והיא השמינית בשורה. השן שצומחת לפניה נקראת "השביעית" וכך הלאה.

שן בינה צומחת בדרך כלל בין הגילאים 17-22 , האחרונה מבין כל השיניים. אי לכך קיים סיכוי גבוה שלא יישאר עבורה מקום בלסת. אם כך קורה- שן בינה לא תצליח לצמוח בצורה תקינה, היא תצמח באופן חלקי בלבד  ולפעמים לא תצליח לבקוע כלל.
שן אשר שנשארת מתחת לחניכיים ו/או מתחת לעצם הלסת באופן חלקי או מלא ונקראת שן בינה כלואה .
סיבה אפשרית נוספת לכליאת השן – כיוון צמיחה שגוי. השן שצומחת עקום נתקעת בשן העומדת לפניה,   ה"שביעית" ומכאן- אין לה דרך לצמוח הלאה.

שן בינה כלואה לא תמיד כואבת. פעמים רבות האדם אף לא מודע שיש לו בעיה, עד אשר היא מתגלה באופן מקרי בצילום פנוראמי דיגיטלי או שצילום שיניים אחר.
עם זאת, פעמים רבות, כאשר שן בינה כלואה מנסה לבקוע לתוך חלל הפה היא נעצרת בחצי הדרך עקב חוסר מקום ונשארת מכוסה חלקית על ידי החניכיים.  שכבת חיידקים ושאיריות מזון מצטברות בין שן בינה כלואה לבין החניכיים ומתחילה דלקת סביב הכותרת שלה פריקורוניטיס
pericoronitis . פריקורוניטיס  עשויה להיות בעיה חד פעמית ולהיעלם לאחר מספר ימים. במקרים אחרים, התופעה עלולה לחזור מדי תקופה ולהוות מטרד רציני.

אבחון שן בינה כלואה

• כאב ונפיחות בצד הלסת או בפינה הפנימית ביותר של הפה.
• קושי בפתיחת הפה מלווה בכאב
• טעם וריח לא נעימים מהפה
• צילום רנטגן מדגים שן בינה הנמצאת מתחת לחניכיים או בתוך העצם

סיבוכי שינה בינה כלואה

• פריקורוניטיס לא מטופלת עלולה להתפשט לכיוון הגרון ולגרום לקשי נשימה ואכילה
• מפרק הלסת עלול "להיתפס" . המטופל יזדקק לפתיחת פה בכוח על ידי מנתח פה ולסת
• שן בינה כלואה עלולה לדחוף את השן שלפניה ולהרוס אותה
• השן עצמה מפתחת ריקבון עששת לעיתים קרובות
• השן שלפני שן הבינה עלולה להידחף ממקומה
• גידולים שפירים וציסטות עלולים להתפתח סביב שן כזאת
• הכאב עלול להיות מוקרן לשיניים הסמוכות ולאוזן
• שן כזאת עלולה לגרום להרס עצם הלסת
• במהלך עקירת שן כלואה קיים סיכון לפגיעה בעצב הלסת

טיפול בפריקורוניטיס

• קו ההגנה הראשון הוא המניעה. צחצוח שיניים קפדני עשוי למנוע או להפחית את התופעה.
• שטיפות מי מלח פושרים עוזרות במקרים קלים
• שטיפות וצחצוח שיניים בכלור-הקסדין 0.2%
• כריתה או צריבה של "כיפת החניכיים" העודפת על מנת למנוע צבירת פסולת
• אם כל השיטות הנ"ל לא עוזרות, רופא שיניים עשוי להמליץ על עקירה כירורגית . מומלץ לבצע
  עקירת שן בינה כלואה כל ידי כירורג פה ולסת
• אם שן בינה כלואה אינה מזיקה לשיניים הסמוכות ואינה גורמת לכאבים, לא כדאי למהר ולעקור
  אותה, במיוחד עקב הסיכון לפגיעה בעצב הלסת